לגבי מטרת המגמה - לדעתי, מטרת המגמה היא להציב את העשייה החינוכית בקונטקסט רחב ככל האפשר. אני מנסה ליישם זאת בקורסים שאני מלמדת באמצעות הגישה האנתרופולוגית ההשוואתית. זאת לשם פיתוח חשיבה מקיפה וביקורתית על המפעל החינוכי. אנתרופולוגיה של חינוך זו נקודת חיבור בין דיסציפלינה בסיסית לחינוך, מה שהופך אותה ליישומית באופן מיידי. לגישה זו יש הרבה מה להציע לחינוך כי לומדים להיות צופים, משתתפים ומכבדים את מי שממול. זו גישה שמונעת הסתכלות מתוך הטיות וסטריאוטיפים. פתיחות, רצון להתכוונן לאן שהאנשים שמולך נמצאים, להתאים את עצמך. זה חשוב במיוחד בחינוך בלתי פורמאלי וגם בחינוך הפורמאלי. חשוב לי שמסיימי המגמה יהיו בעלי
אוריינטאציה בין-דיסציפלינארית, יוכלו להביט על מסגרות קיימות בצורה מאתגרת
ויהיו מסוגלים להציע יוזמות ואלטרנטיבות לקיים. אני גם משתדלת שהלימוד
יהיה מתוך כייף ופתיחות- מתוך דיאלוג מכבד בין מורה לתלמידים. אני דוגלת
בלימוד מתוך גילוי, פיתוח האינטלקט וההשכלה הכללית. בפני ד"ר דבי גולדן הוצגו ארבע שאלות: מהן מטרות המגמה לחינוך, חברה ותרבות בעיניך? התייחסי לנקודת מבטך הן כחוקרת והן כמורה. מה, לדעתך, התרומה העיקרית של המגמה לסטודנט הלומד בה? מהן הפעילויות המחקריות העיקריות שלך? מהי אפשרות השפעת מחקרייך על השדה? האם באמתחתך מחקרים או ספרים פרי עטך שברצונך להתייחס אליהם או להסב את תשומת לב הקוראים לעיקרם? להלן תשובותיה אשר נענו כמקשה אחת: אחת המטרות העיקריות של המגמה היא למקד את תשומת הלב אל ההקשר הרחב בו מתרחש המעשה החינוכי, ולהרהר בקשרי הגומלין המורכבים בין תהליכים חינוכיים לבין תהליכים חברתיים/תרבותיים/פוליטיים ואחרים. המגמה מקבצת מורים שעובדים מפרספקטיבות דיסיפלינריות שונות – סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ופילוסופיה – ובשיטות מחקר שונות, ומגוון זה מאפשר לסטודנטים ראיה הוליסטית על אותם תהליכים חינוכיים שבמרכז הדיון. אני מבינה את מושג החינוך במובנו הרחב – כסוציאליזציה – ותפיסה זו מנחה את עבודתי המחקרית. עבודה זו מתמקדת באופנים בהם אוכלוסיות חדשות – מהגרים, ילדים – מוכנסות לחברה ולומדות להשתייך. מחקרים אלה, באמצעות עבודת שדה, מבקשים להבין את תפיסת ה"אדם הראוי" כפי שתפיסה זו באה לידי ביטוי בפרקטיקות היומיומיות של המעשה החינוכי. כמו כן, אני מבקשת להבין, לא רק את התכנים של תהליכי סוציאליזציה אלה, אלא גם את האמצעים בעזרתם תכנים אלה מועברים. במובן זה, אני מנסה לא רק להקשיב למילים אלא גם לשתיקות שבין המילים, לא רק לנאמר במילים אלא גם לנאמר דרך הגוף. למרות שעבודתי כחוקרת אינה משפיעה באופן ישיר על השדה, אני מקבלת סיפוק רב מהעובדה שלסטודנטים הלומדים אצלנו מעורבות גדולה בשדה החינוך באופן זה או אחר. בעבודתי כמורה אני מבקשת ללמד כיצד להתבונן באופן לא שגרתי על השגרה בה אנחנו שרויים – למצוא דרכים להפוך את המובן מאליו לדבר שמעורר שאלות ותהיות. כך אני מקווה שמשהו ממה שיש לי לתרום כן מגיע אל השדה שמחוץ לכותלי האוניברסיטה. ולבסוף, חשוב לי לציין שהמגמה קטנה ואין לי ספק שאינטימיות זו מאפשרת יצירת דיאלוג מרתק בין מורים לבין סטודנטים ובין סטודנטים לבין עצמם, ושדיאלוג אינטנסיבי זה מאפשר לכל סטודנט וסטודנטית חיפוש אישי אחר דרכו או דרכה האינטלקטואלית. |