שיחות עם חברי/ות הסגל

שיחה עם פרופ' רבקה איזיקוביץ

rivka-izikovitzלרגל סיום תפקיד ראש החוג למנהיגות ומדיניות בחינוך וראש המגמה לחינוך, חברה ותרבות שמילאה פרופסור רבקה איזיקוביץ בשלוש השנים האחרונות, ולכבוד חניכת אתר המגמה המחודש, שאלנו את פרופסור איזיקוביץ מספר שאלות. השאלות נשאלו גם על המגמה וגם עליה עצמה כחוקרת ומומחית שמשפיעה רבות על שדה החינוך. הראיון התבסס על ראיון קודם שנערך עימה לפני מספר שנים. פרופסור איזיקוביץ הוסיפה לדבריה הקודמים תובנות והבהרות מהתקופה הנוכחית, והטקסט המובא כאן הוא שילוב של שני הראיונות.

 

לגבי מטרת המגמה - לדעתי, מטרת המגמה היא להציב את העשייה החינוכית בקונטקסט רחב ככל האפשר. אני מנסה ליישם זאת בקורסים שאני מלמדת באמצעות הגישה האנתרופולוגית ההשוואתית. זאת לשם פיתוח חשיבה מקיפה וביקורתית על המפעל החינוכי. אנתרופולוגיה של חינוך זו נקודת חיבור בין דיסציפלינה בסיסית לחינוך, מה שהופך אותה ליישומית באופן מיידי. לגישה זו יש הרבה מה להציע לחינוך כי לומדים להיות צופים, משתתפים ומכבדים את מי שממול. זו גישה שמונעת הסתכלות מתוך הטיות וסטריאוטיפים. פתיחות, רצון להתכוונן לאן שהאנשים שמולך נמצאים, להתאים את עצמך. זה חשוב במיוחד בחינוך בלתי פורמאלי וגם בחינוך הפורמאלי.

חשוב לי שמסיימי המגמה יהיו בעלי אוריינטאציה בין-דיסציפלינארית, יוכלו להביט על מסגרות קיימות בצורה מאתגרת ויהיו מסוגלים להציע יוזמות ואלטרנטיבות לקיים. אני גם משתדלת שהלימוד יהיה מתוך כייף ופתיחות- מתוך דיאלוג מכבד בין מורה לתלמידים. אני דוגלת בלימוד מתוך גילוי, פיתוח האינטלקט וההשכלה הכללית.
חשוב לי גם שהתלמידים יצאו מן האוניברסיטה עם נדוניה אינטלקטואלית עשירה לשימוש בחייהם בעתיד מעבר להכשרה פרגמטית ממוקדת. אני מקווה שאנשים יוצאים מכאן עם ראש ששואל שאלות ויכול להציע פתרונות. אני משתדלת להציג את חומרי הלימוד בקונטקסט הקשרי, מפני שאני מאמינה בלמידה הקשרית, מנסה לחבר בין הפן המחקרי וההוראתי. אני משתמשת בטקסטים שלי לצורך ההוראה, גם כי אני פונה לניסיון המחקרי שלי לשם הדגמה וגם משום שלא קיים חומר אתנוגרפי כמעט על התנסותם של צעירים מהגרים בהקשר החינוכי-הישראלי, ועל דרכים להתמודד עם בעיותיהם הייחודיות. אלה הם מוקדי מחקרי בשנים האחרונות.
בהקשר להשפעת מחקרי על השדה ניתן לומר, כי הנושאים אותם אני חוקרת יישומיים: משום שאני עוסקת הן בפיתוח ראייה אתנוגראפית בקרב אנשי חינוך והן ביחס למהגר במערכת החינוך. מודלים, המנחים קליטת תלמידים עולים, שפיתחתי, מיושמים בשטח. ברבים מן המחקרים אני משתפת את הסטודנטים שלי שחלקם הגדול אנשי חינוך, כך שהניסיון שלהם מעשיר גם אותי וגם את המחקרים. זה חלק מן ההדדיות שדיברתי עליה קודם. במחקר עם התלמידים כשמגדירים נושאים תמיד מנסים למצוא מה מעניין אותם, מאיפה הם יוצאים. מה שדה המחקר וסוגיות המחקר שהכי יתאימו להם מבחינה אישיותית ומבחינת נגישות לשדה.דרך אחרת שבאמצעותה אני מצליחה להשפיע על השדה היא באמצעות ועדות וגופים ממלכתיים בהם אני יושבת ומנסה להשפיע על קביעת מדיניות "נאותה"-הומנית- בתחומי מומחיותי. דרך נוספת היא דרך התלמידים שלי: דוקטורנטים ומסטרנטים שהכשרתי ושיושבים כיום במקומות המאפשרים להם להשפיע על עיצוב מדיניות ועשייה במערכת החינוך.


שיחה עם ד"ר דבי גולדן

בפני ד"ר דבי גולדן הוצגו ארבע שאלות:

מהן מטרות המגמה לחינוך, חברה ותרבות בעיניך? התייחסי לנקודת מבטך הן כחוקרת והן כמורה.

מה, לדעתך, התרומה העיקרית של המגמה לסטודנט הלומד בה?

מהן הפעילויות המחקריות העיקריות שלך? מהי אפשרות השפעת מחקרייך על השדה?

האם באמתחתך מחקרים או ספרים פרי עטך שברצונך להתייחס אליהם או להסב את תשומת לב הקוראים לעיקרם?

להלן תשובותיה אשר נענו כמקשה אחת:

אחת המטרות העיקריות של המגמה היא למקד את תשומת הלב אל ההקשר הרחב בו מתרחש המעשה החינוכי, ולהרהר בקשרי הגומלין המורכבים בין תהליכים חינוכיים לבין תהליכים חברתיים/תרבותיים/פוליטיים ואחרים. המגמה מקבצת מורים שעובדים מפרספקטיבות דיסיפלינריות שונות – סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ופילוסופיה – ובשיטות מחקר שונות, ומגוון זה מאפשר לסטודנטים ראיה הוליסטית על אותם תהליכים חינוכיים שבמרכז הדיון.

אני מבינה את מושג החינוך במובנו הרחב – כסוציאליזציה – ותפיסה זו מנחה את עבודתי המחקרית. עבודה זו מתמקדת באופנים בהם אוכלוסיות חדשות – מהגרים, ילדים – מוכנסות לחברה ולומדות להשתייך. מחקרים אלה, באמצעות עבודת שדה, מבקשים להבין את תפיסת ה"אדם הראוי" כפי שתפיסה זו באה לידי ביטוי בפרקטיקות היומיומיות של המעשה החינוכי. כמו כן, אני מבקשת להבין, לא רק את התכנים של תהליכי סוציאליזציה אלה, אלא גם את האמצעים בעזרתם תכנים אלה מועברים. במובן זה, אני מנסה לא רק להקשיב למילים אלא גם לשתיקות שבין המילים, לא רק לנאמר במילים אלא גם לנאמר דרך הגוף.

למרות שעבודתי כחוקרת אינה משפיעה באופן ישיר על השדה, אני מקבלת סיפוק רב מהעובדה שלסטודנטים הלומדים אצלנו מעורבות גדולה בשדה החינוך באופן זה או אחר. בעבודתי כמורה אני מבקשת ללמד כיצד להתבונן באופן לא שגרתי על השגרה בה אנחנו שרויים – למצוא דרכים להפוך את המובן מאליו לדבר שמעורר שאלות ותהיות. כך אני מקווה שמשהו ממה שיש לי לתרום כן מגיע אל השדה שמחוץ לכותלי האוניברסיטה.

ולבסוף, חשוב לי לציין שהמגמה קטנה ואין לי ספק שאינטימיות זו מאפשרת יצירת דיאלוג מרתק בין מורים לבין סטודנטים ובין סטודנטים לבין עצמם, ושדיאלוג אינטנסיבי זה מאפשר לכל סטודנט וסטודנטית חיפוש אישי אחר דרכו או דרכה האינטלקטואלית.

לאתר האישי של ד"ר דבי גולדן (בחלון חדש)