קובי דנה - 70 פנים לציונות

חזון העמותה 

עמותת 'שבעים פנים לציונות' נוסדה לפני שנתיים וחרתה על דגלה לתרום לחידוש השיח וההגות הציוניים בחברה הישראלית, במטרה לשקם את הבסיס הערכי והרעיוני המשותף בין כל אלו המחויבים לעקרונות היסוד של הציונות כתנועת השחרור הלאומית המודרנית, המתקדמת וההומניסטית של העם היהודי, וביניהם סולידריות פוליטית וחברתית וערבות הדדית במסגרת מדינת לאום יהודית ריבונית, כינון ויצירת תרבות משותפת ושוויון ערך האדם באשר הוא.

החזון הציוני הניע חלוצים לנטוש את אורח חייהם, לעזוב הכל ולעלות לארץ ישראל, על מנת להתיישב בה וליצור חברת מופת ותשתית למדינה יהודית ריבונית, והוא הניע המוני יהודים ללכת בעקבותיהם, הוא התשתית של החברה הישראלית ומדינת ישראל. החזון הציוני לא היה אחיד – כפי שכתב הסופר עמוס עוז, הציונות היא שם משפחה המאחד שמות פרטיים שונים, של הזרמים השונים בציונות. כל זרם פעל להגשמת הציונות, בניית החברה הישראלית, הקמת המדינה ועיצוב אופייה בדרכו הייחודית, אך המשותף לכולם היה האמונה היוקדת בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל ובזיקתו אליה, הקריאה ליהודים לעלות לארץ, השאיפה לריבונות יהודית במדינה עצמאית, והחתירה לחברת מופת. עם השנים התעמעם השיח הרעיוני הציוני והוכנס למרכאות ולעתים הוצג באור נלעג. עם זאת, קיים היום צמא בחברה הישראלית לחזון גדול ולשיח מעמיק. העמותה נושאת על עצמה את האתגר להניף את דגל החזון הציוני על ראש התורן של החברה הישראלית והעם היהודי בדורנו, ומעמידה את ההתחדשות הציונית כמרכיב מרכזי ומוביל בתנופת ההתחדשות היהודית בחברה הישראלית. ההתחדשות היהודית-ציונית תבנה את הקומה השנייה של הציונות – הקומה הרוחנית, התרבותית, הערכית, מעל הקומה הפיזית של הקמת מדינה ריבונית דמוקרטית וחזקה. זאת מתוך התפישה כי "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים", כדבריו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון.

פעילות העמותה
תפקידי בעמותה הוא עורך ורכז תחום תוכן ציוני. בשנות שחרורי מצה"ל התעניינתי מאוד בשאלות שמעסיקות את העמותה לגבי הזהות הציונית-יהודית בדור שלנו ומשמעותה. שאלות רבות עלו והציפו אותי לגבי זהותי ומשמעותה, החיפוש אחר תשובות הוביל אותי ללימוד עצמי של דברי ההוגים והמנהיגים הציוניים הגדולים. גיליתי שם אוצרות של ידע והכוונה שברצוני להפיץ הלאה ולבחון את התאמתם לימינו. אחד ההוגים המשפיעים ביותר על דרכי פעילותי הוא א.ד. גורדון, שכתב כי "יחידים יכולים לברוא פה כוח, שיעורר את העם, את כל העם, להתבונן, לראות איפה הוא בעולם, ולבקש דרך לתחייתו ולתקומתו, לבקש כמו שיכול עם מתעורר לבקש", וביטא בכך את התפישה היסודית של הציונות כי ליחיד ישנה אחריות מוסרית כלפי הכלל אליו הוא משתייך.
העמותה מפעילה שני מיזמים מרכזיים על מנת לממש מטרות אלה – בית המדרש לציונות, וכתב-העת "אשמורת שלישית". בית המדרש לציונות מפעיל תכנית, אותה אני מרכז, לעיון בכתבים הציוניים – הקבוצה נפגשת אחת לשבועיים בחיפה, סיכומי המפגשים מועלים לאתר, לדוגמא סיכום המפגש הרביעי. כתב העת אשמורת שלישית, שאת גיליון הבכורה שלו אתם מוזמנים לקרוא כאן, קם במטרה להוות במה מרכזית להחייאת הדיון הציבורי בישראל בנושאים חברתיים ולאומיים באמצעות יצירת במת שיח פלורליסטית, במסגרתה יינתן ביטוי למגוון רחב ככל הניתן של השקפות ודעות במסגרת השיח הציוני.

אני חושב שדרכה העתידית של הציונות חשובה לכל מי שחי בארץ הזו, וככל שהדיון סביבה יהיה מעמיק יותר, כך עתידנו כאן יהיה טוב יותר. אני מזמין את כל מי שמזדהה עם מטרות העמותה לעקוב אחריה, להגיע לאירועים ואף להצטרף לדרך.
המייל שלי לפרטים: kobedana@gmail.com

אסנת בר-אור - הזמנה לתערוכה: دليل- ראיה – Evidence

אסנת בר-אור, אמנית וסטודנטית במגמה, לוקחת חלק בתערוכה משותפת של מנאר זועבי, ברבל רוטהר ושלה. בתערוכה זו מציגה אסנת 23 צילומים מהפרוייקט שלה 'אדמה'.

בשבת ה-2.4, בין השעות 17:00 ל-21:00, ייערך ערב הפתיחה של התערוכה בבית התרבות והאמנות שבעיר העתיקה בנצרת. ערב הפתיחה יכלול מיצג של מנאר זועבי. הסופר ראג'י בטחיש כתב טקסט לתערוכה

שבוע לאחר מכן, ב-9.4, באותה שעה, ייערך שיח גלריה בנוכחות שלוש האמניות.

כולכן וכולכם מוזמנים.

עוד על אסנת
כפי שניתן לראות באתר שלה, אסנת מקדמת אמנות בחברה אזרחית ואמנות כהשתתפות בחיים אזרחיים פעילים, וכדבריה:
אני רואה באמנות, כלומר ביצירת דימויים ובשיח שמסביבם, עיסוק בכלים להבנת העולם, אפשרות ללימוד ופירוק ההבניה של תפיסתנו את המציאות שסביבנו והזדמנות להגדיר אותה מחדש. כאזרחית וכחלק מקהילה, אני תופסת את שדה האמנות כזירת פעולה ליצירת מרחב לקולות שונים, ובמיוחד כאלו שהודחקו משדה הראיה שלנו, ליצירת אפשרות של דיאלוג של שווים. לפיכך אני מבינה את הפעולה בשדה האמנות כפעולה אזרחית ופוליטית. אסנת למדה צילום בארה"ב, השתתפה בתוכנית של מכון מנדל למנהיגות חינוכית ולמדה ערבית בגבעת חביבה. אסנת הציגה בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות, וכחלק מהפקולטה לחינוך, חשוב לנו במיוחד לציין את ספרה "בית, ספר", תערוכה וספר העוסקים בארכיטקטורה ובסביבה החזותית של בתי ספר כמבטאים אידיאולוגיה ותפיסה חינוכית.

נהדר בהדר - רויטל כץ-פדה

רקע על שכונת הדר

בסוף שנת 2013 הצטרפתי לצוות מתנ"ס קהילת הדר בחיפה כרכזת פרויקטים. בתפקיד זה נחשפתי לראשונה למרקם הקהילתי המתפתח של שכונת הדר. שכונה אשר ירדה מנכסיה בעשרים השנים האחרונות, בעקבות הגירה של אוכלוסייה חזקה לכרמל, הזדקנות האוכלוסייה והתהליך הרחב יותר של דעיכת רחובות ראשיים במרכזי ערים ושכונות, ומעבר של עסקים ומסחר לקניונים ממוזגים. בשנים אלו קלטה מדינת ישראל את העלייה הגדולה מברה"מ לשעבר, אשר רבים מהם נקלטו בשכונת הדר בחיפה והצטרפו למרקם הרב-תרבותי המאוד מגוון של השכונה, בה חיים ערבים, מוסלמים ונוצרים, ויהודים חילוניים, דתיים-לאומיים וחרדים. צעירים, מבוגרים, ממעמד סוציו-אקונומי בינוני ונמוך. מרקם חברתי זה יוצר מורכבויות ואתגרים חברתיים וחינוכיים - של עבודה עם ילדים ונוער על רצף הסיכון, מפגש עם אוכלוסייה מבוגרת ואוכלוסייה ענייה, ומפגש בין תרבותי, טעון ולעיתים אלים. אל תוך המרקם הזה נכנסו ונכנסות בשנים האחרונות מגוון של קהילות משימה. חלקן אידאולוגיות הקשורות לתנועות אם, כדוגמת קיבוץ המחנכים של תנועת דרור ישראל, גרעין תורני של עמותת שעלי תורה, ובוגרי המכינה הקדם צבאית ע"ש יצחק רבין. לצידן פרוייקטים עירונים עצמאיים כמו כפר הסטודנטים שקיים בשכונה מזה 7 שנים וקהילות הבוגרים שלו, ופרויקט 'נהדר בהדר' אותו אני מרכזת בשנה האחרונה.

על הפרויקט

פרויקט 'נהדר בהדר', אותו אני מרכזת, הוא פרויקט שיזמה עיריית חיפה לפני כשלוש שנים, שמטרתו למשוך צעירים אקדמאים להתגורר בשכונת הדר וליזום פרויקטים חברתיים בתוך השכונה בתמורה למלגה. מטרה נוספת של הפרויקט הינה לעודד אקדמאים צעירים להישאר לגור בחיפה בתקופה שאחרי סיום התואר, תקופה שבה יש נטייה להגר למרכז.
מתוך העבודה בשכונת הדר, החלטתי להעמיק במחקר אקדמי בנושא התחדשות עירונית דרך הפריזמה של חינוך ופיתוח קהילתי. בכך עוסקת עבודת הדוקטורט אותה אני כותבת בימים אלו. אחד האתגרים הניצבים בפני פרויקטים של התחדשות עירונית בשכונות מוחלשות, הוא חולשתה או הדימוי של חולשתה של מערכת החינוך בשכונה, דבר המרתיע אוכלוסיות חזקות מהגעה לשכונה ומעודד הגירה שלילית של אוכלוסיות חזקות מתוכה. ברפורמות בית ספריות שנעשו בארה"ב, כדוגמת No Child Left Behind מ-2001, ורפורמת המשך של ממשל אובמה מ-2009, המיקוד היה בשיפור מערכת החינוך בשכונות מוחלשות. רק ב-2010 ממשל אובמה הגיע למסקנה שרפורמות בתוך בתי הספר צריכות להיות משולבות בתוך תהליכים פיזיים של התחדשות עירונית, בד בבד עם שיפור מערך השירותים החברתיים ושירותי הרווחה בתוך השכונה. בניתוח של מדיניות זו בלט לי העדרה של הקהילה. האם ניתן לעשות שינוי אמיתי בשכונה ובמערכת החינוך בה, בלי שיתוף הקהילה? בהדר, בשנים האחרונות, עם כניסתן של קהילות המשימה הצעירות, בד בבד עם שיפור מערך השירותים החברתיים, יש מתן תמריצים בפרויקטים עירוניים ומשיכה של קהילות אידאולוגיות על מנת לשפר את השכונה. ואכן הקהילות מעורבות בהפעלתם של מרכזים לחינוך בלתי פורמאלי בשכונה, מעורבות ביוזמות של הקמת ועדי שכונות ומועצת שכונה רב-גונית ופעילה ועוד. בחינה מעמיקה של פעילות קהילות המשימה בשכונת הדר, מעלה תמונה מורכבת של הפרטה חלקית לצד פעילות חינוכית משמעותית ומחויבת וניסיון לפעילות משותפת ומשתפת גם בין הקהילות לתושבים וגם בין הקהילות עצמן.

ברוך יעקבי על בית הספר הניסויי עין הים

ברוך יעקבי מנהל מזה 13 שנים את בית הספר הניסויי עין הים בחיפה. תיאור בית הספר במילותיו:"זהו בית ספר אליו מגיעים תלמידים, מורים והורים כדי... לשחק. צוות המורים מפתח דרכי הוראה ולמידה במרחבים משחקיים ובמגוון זירות מְ­­­­­שחקות. בית הספר מתנהל בהלך רוח משחקי ומגדיר עצמו ארגון מְ­שחק." בימים אלה מוביל ברוך קהילת עשייה לפדגוגיה משחקית מטעם משרד החינוך וגף ניסויים ויזמות, העוסקת בפיתוח חדשנות חינוכית, פרי מפגש של יזמי חינוך. ברוך לומד בחוג לחינוך ומנהיגות, במגמה לחינוך, תרבות וחברה, וכותב עבודת תזה בנושא פדגוגיה משחקית בהנחיית ד"ר אביהו שושנה. "אני עוסק באלטרנטיבות בחינוך ובאפשרות שאֲחֵרוּת תוביל את המעשה החינוכי בבית ספר. מעניינות אותי במיוחד שאלות כמו באיזה אופן ניתן להבנות מרחבי חירות משחקיים בבית ספר? איך ניתן ליצור אינטימיות בבית ספר? באיזה אופן בית ספר יכול להיות מקום לחריגה מהסדר הדכאני, מתוך התנגדות, אומץ ואהבה". 

בכתבה שהתפרסמה לאחרונה בעיתון החיפאי כלבו (חלון חדש), מתוארת הייחודיות של התייחסות בית הספר דרך הדוגמא של תעודות המחצית שחולקו לא מזמן (גיליון 2482 5.2.16 עמ' 22). מתוך הכתבה:

בית הספר הניסויי עין הים ביטל את השימוש בתעודה הסטנדרטית של משרד החינוך הניתנת לתלמידים וכוללת ציונים. במקומה מקבל כל תלמיד תעודה אישית הנקראת "בהערכה לך". בנוסף, מועד מסירת התעודה בבית הספר נדחה למחצית השנה - לאחר ט"ו בשבט. גם יום ההורים המקובל שונה לחלוטין והוא נמשך החל מהשנה יומיים במקום חצי יום. קדמה לו סימולציה שעשו המורים עם התלמידים לקראת המפגש עם ההורים. לאחר שאצל חלק מהתלמידים יום ההורים הפך להיות אירוע מעיק ומעורר חשש, דימה בית הספר עם התלמידים מפגש שבו המורים משחקים את ההורים. בעקבות ההכנה, התלמידים הובילו את המפגש המשותף. השינויים זכו לאישור הוועדה היישובית שכללה נציגים ממשרד החינוך במחוז ומהעירייה, וההורים עודכנו במהלך. מנהל בית הספר ברוך יעקובי: "כיום בשיטה הסטנדרטית לכל בית ספר יש גישה למאגר ממוחשב שממנו בוחר המורה את ההיגד המתאים לתאר את הילד. למשל 'אתה שולט בחומר הנלמד כמעט טוב מאוד' או 'יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך' או 'ניכר שיש לך מוטיבציה גבוהה'. אפשר לקרוא תעודה של תלמיד מחיפה ותלמיד מבאר שבע ולמצוא שם את אותם ההיגדים. לשני התלמידים הם לא יגידו כלום כי מי שכתב את ההיגדים לא ראה כלל את הילד. מדובר בסיסמאות שאינן אישיות, וילד לא יבין למה התכוונת כשכתבת לו כמעט טוב או בלתי מספיק כי אין פירוט. כל המילים כמו הינך, עליך או ניכר שלא אומרות דבר לילד בכיתה ב' או ג'. אלה מילים שמתקשרות לתוכניות הלימודים ואת זה המורה צריך לדעת, לא הילד". 

ומהי האלטרנטיבה?

"ליצור את השפה שלך. אצלנו אין תבנית - כל תעודה היא אישית. כל מורה כותב הערכה שהיא סיפור לילד שכולל שלושה מרכיבים: ידע - מה הילד למד ויודע, הרגלי למידה – איך הוא למד, ומרכיב שלישי - התנהגות. בסופו של דבר הילד מקבל שיקוף ללמידתו, ללא ביקורתיות וללא שיפוטיות".

לדבריו של יעקבי, כעת מקבל התלמיד את התעודה ביחד עם הוריו לאחר שיחה משותפת עם המחנכת במשך כ־ 20 דקות, ושיחה זו נערכת בדרך של משחק. בעניין זה יצוין שבית הספר מוגדר כבית ספר ניסויי בתחום המשחק.

ניתן לשמוע עוד על בית הספר והשאיפות החינוכיות של ברוך בראיון עם ד"ר שירי לביא מהחוג למנהיגות ומדיניות בחינוך. על אפשרות לנהל אירגון כמו בית ספר על בסיס יצירת קשר עמוק בין הלומדים: מורים, תלמידים והורים. האם ניתן לטפח אינטימיות בבית ספר? באיזה אופן ניתן לנהל בית ספר בצורת בית נתיבות או כוורת ולא בצורה של פירמידה היררכית? ומה הקשר בין חמלה, אמפתיה ואמון בין השותפים בבית הספר לבין חדשנות חינוכית?

(בחלון חדש) https://www.youtube.com/watch?v=kzDGXv90OdU

אקטיביזם חינוכי, סביבה ומגמה הירוקה

"יש לי וידוי. אני לא אוהב טבע. כן, אני פעיל סביבה, אבל אני לא אוהב טיולים בטבע, אף פעם לא אהבתי. כשכולם מסתכלים על נוף יפה, נאנחים ואומרים כמה זה נהדר, אני מצטרף רק בשביל הנימוס. אני לא אוהב טבע, אבל אני אוהב אנשים. אז איך נהייתי פעיל סביבה? תמיד הפריע לי חוסר צדק" כך מתחיל ערן בן ימיני את ההרצאה בה הוא מספר (בחלון חדש) מדוע וכיצד הקים את מגמה ירוקה. הוא מתאר כיצד הבין את הקשר בין סביבה לחברה כאשר ראה באנגליה פעילי סביבה, פעילי חברה, קשישים, אנרכיסטים ושמרנים דתיים עומדים יחד במאבק נגד גוף אגרסיבי שהתכוון לסלול כביש שהיה פוגע בהם. הוא מתאר את הצורך בשינוי חוסר האמונה של אנשים ביכולתם לשנות. לטענתו נטייה זו ניטעת בנו במערכת החינוך : "כבר בבית-ספר מחנכים אותנו לשבת דוממים, לא לזוז, לא לחלום, להיות מציאותיים. בדואים ברמת חובב, פנסיונרים בגבעתיים, סטודנטים בכל הארץ, כולם אומרים לי 'מה אני יכול לעשות? הממשלה כבר החליטה'. אפילו שר בממשלה אמר לי את זה פעם". המטרה היא קודם כל לשכנע אנשים שהם יכולים לשנות אם יפעלו.

בלימודי התואר הראשון שלי זכיתי להיות חלק במחזור הראשון (או השני, זה היה מזמן) של מגמה ירוקה. עמותה שמפעילה סטודנטים למען איכות הסביבה שחזונה לגבי ישראל הוא:

"אנחנו מאמינים שהאנושות הנה חלק בלתי נפרד מהסביבה. אנחנו מאמינים שלכל מרכיבי הסביבה יש זכות לחיות ולשגשג וכי קיים קשר הדוק בין צדק סביבתי לצדק חברתי. לפי השקפתנו, צדק סביבתי הוא מטרה שיש להשיגה עבור כל קבוצות האוכלוסייה, לרבות אלו המוחלשות, וכי על כל בני- האדם, ללא קשר למוצאם, תרבותם או הכנסתם, ליהנות מאותה מידה של הגנה מפני סיכונים סביבתיים, ומהאפשרות לקחת חלק בתהליכי קבלת ההחלטות במדינה, כשותפים שווים. אנחנו רוצים לחיות במדינת ישראל שבה מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות רואים לנגד עיניהם את האינטרס הרחב של כלל הציבור, תוך הפעלת שיקולים ארוכי טווח וביניהם טובת הסביבה, החברה והדורות הבאים. אנחנו רוצים לראות שוויון בצריכת משאבי הטבע בין כלל האוכלוסייה, בהשפעה צודקת של הסביבה על כל בני האדם וחלוקה צודקת של הרווח והנטל הסביבתי. אנחנו רוצים לחיות במדינת ישראל שבה קיימת מדיניות סביבתית-חברתית-כלכלית ותרבותית ברוח הקיימות והצדק הסביבתי והחברתי."

הסיבה שאני כותב כאן על מגמה ירוקה היא כדי לקדם את תכנית הכשרת מארגנים קהילתיים של מגמה ירוקה. לפני מספר שנים החלה מגמה ירוקה בתכנית מגובשת להכשרת מארגנות ומארגנים קהילתיים – מרכזי תאי הפעילות של מגמה ירוקה. התכנית נותנת הכשרה עיונית ומעשית להובלת קמפיין במרחב הציבורי, ונמשכת שנה, כאשר למצטיינים תינתן אפשרות להמשיך שנה נוספת. למארגנים הקהילתיים ניתן מענק של עד 10,000 ש"ח בהתאם לרמת המחויבות והיקף הפעילות בשטח.

לדעתי לסטודנטים לחינוך, במיוחד לתארים מתקדמים, ובמיוחד במגמה כמו שלנו, שמתמחה בחינוך בלתי-פורמלי ובקשר בין חינוך, חברה ותרבות, יתרונות רבים כמארגנים קהילתיים פוטנציאליים. סטודנטים לחינוך שואפים להיות (ובמקרים רבים הם כבר) דמויות מובילות ומשפיעות בקהילתם, לכן חוויית האזרחות הפעילה והיכולות שירוויחו מארגנים שבאים מתחום החינוך יעברו וישפיעו לדעתי על יותר אנשים בקהילה שסביבם.

מעבר לכך שקמפיינים יכולים להתמקד בחינוך (למשל תא מגמה ירוקה בפקולטה לחקלאות ברחובות (בחלון חדש) שיצר קמפיין להפצת הרעיון של יערות מאכל), אחת המשימות החשובות של מארגנת קהילתית בכל קמפיין היא פיתוח צוות הקמפיין והעצמת האמונה של כל אחת ואחד בו ביכולתם להשפיע ולשנות. מחוויותי כסטודנט במגמה ירוקה בתואר הראשון, ראיתי עד כמה צוות מגובש ומאמין חשוב לקמפיין מוצלח, אפילו יותר ממומחיות רלוונטית לקמפיין במדעי הטבע. לסטודנטים לחינוך, שלרבים מהם כישרון וניסיון בהדרכה והוראה, יש יכולת ורצון לגרום לאנשים להאמין, לזוז ולחלום, כך שבנוסף להצלחתו של קמפיין ספיציפי, סטודנט לחינוך שיהיה מארגן קהילתי ישפיע על האווירה הכללית ויעודד המשך יוזמה אזרחית סביבתית-חברתית.

להגשת מועמדות לתכנית (בחלון חדש) >>

לעלון מידע עם הפרטים המלאים (בחלון חדש) >>

כותב: נחי משעול, סטודנט במגמה (ועורך האתר בעת כתיבת שורות אלה)

האם אפשר לשנות? סיפור הצלחה בחטיבת מגד אל כרום

סנאא דיב, מורה בחטיבת הביניים במגד אל-כרום וסטודנטית שנה ב' במגמה, מתארת כיצד פעילות בלתי-פורמלית שכוללת את הצוות, התלמידים וההורים ומשלבת אמנות, עבודה קשה ואפיקי השתתפות שונים תרמה ליציאת החטיבה ממשבר עמוק ומתמשך וממשיכה לתרום עד היום לשיפור סביבת הלימודים בבית הספר ולחיזוק הקשר של ההורים והתלמידים למוסד. מצורפות גם תמונות השינוי שחל בבית הספר.

האם אפשר לשנות?
"סיפור הצלחה בחטיבת מגד אל כרום"
מאת: דיב סנאא

לנו כמורים יש משמעות רבה למילה "שינוי", שינוי ברמת  ההוראה, באיכות ההוראה, ברמת הציונים, במקצועיות של המורים המלמדים ובאיכות הסביבה הלימודית כדי שתהיה סביבה נוחה, יפה, מאתגרת ועוזרת ללמידה. בית הספר שבו אני מלמדת הוא חטיבת הביניים במגד אל כרום. בית הספר הזה מקבל את תלמידיו משלושה בתי ספר יסודיים , כי אין עוד חטיבת ביניים בכפר. כיום יש יותר מ 1000 תלמידים, כ-30 כיתות, וכ-90 מורים ועובדים שונים! לצערי הרב לפני 7 שנים, בשנה בה התחלתי לעבוד כמורה, בית הספר היה במצב מאוד קשה מסיבות רבות. לא אתייחס אל כל הסיבות אבל חשוב לי להדגיש שגורמי הקושי העיקריים היו חוסר תקציבים וניהול לא מתאים. היה צורך להשקיע בהרבה תחומים: ניהול, יוזמה, תקציבים ומקצועיות. נדרש חזון חדש שילווה בעבודה מתמדת כדי להשיג מטרה, והמטרה הייתה " להציל את בית הספר" אשר הוגדר כבית ספר אדום. בית הספר היה בתקופה מאוד קשה - עם חובות, גרעון כספי וללא תמיכה ממוסדות החינוך. מראה בית הספר היה מראה עצוב ויבש. המבנה ישן ללא תכנון ועיצוב, הכיתות ריקות והפרוזדורים נקיים בצורה מוגזמת – ללא קישוט, גינון, פרחים או כל דבר אחר שישמח את העין. המנהל הצעיר והחדש שהגיע לבית הספר ביחד עם צוות מורים שברובו גם כן היה צעיר וחדש העניק חשיבות רבה לנושא הסביבתי כי האמין שלסביבה ולמראה הטוב של בית הספר יהיה חלק מאוד חשוב בקידומו. סביבה נוחה ויפה תסייע להצלחות שונות, כי תביא את כולם, מורים

ותלמידים, לאהוב את המקום ולהאמין בצורך לשמור עליו ולקדם אותו. הצעדים הרבים שנדרשו למאבק ולעבודה התחילו. הצעד הראשון היה השתלמות בית ספרית, שההשתתפות בה הוגדרה כחובה, לכל המורים ולמנהל ביום החופש שלהם. מטרת ההשתלמות הייתה "עיצוב וקידום סביבה חינוכית". עבדנו בצוותים לפי המקצועות השונים ביחד עם מנחה שבאה מתחום החינוך והאומנות, שהנחתה אותנו ועזרה לנו לעצב את הקירות הריקים של בית הספר בעזרת חומר הלימוד בצורה אמנותית ומושכת עין. עבדנו בכיף כולנו ביחד וראינו את השינוי הולך וגדל עם הזמן. התחלנו גם להיות תחרותיים כי לכל צוות היה חשוב לעצב את הפינה שלו בצורה הכי טובה!
כפי שהזכרתי קודם זאת הייתה רק ההתחלה וכדי להצליח לטפח את הסביבה החינוכית עוד מעבר לשינוי הראשוני, במראה קירות בית הספר, היה צורך בעוד הרבה עבודה ובהרבה השקעה. השלבים הבאים חייבו גיוס משאבים רבים וביצוע הרבה פרויקטים שמטרתם לעצב סביבה יפה ונוחה:
•    גויסו תרומות כספיות מהמורים וההורים כדי להביא חומרים שונים לתיקון הכיתות, הקירות, הפרוזדורים והחצרות.
•    פרוייקטי גינון: יצרנו גינה רפואית אשר בה הילדים השתילו צמחים שיש להם מטרה רפואית והם גם יפים למראה. בנוסף, שתלנו בכל רחבי בית הספר הרבה פרחים. חשוב לציין שגם הצמחיה וגם העבודה היו תרומה מהמורים וההורים כי לא נתנו לכך תקציבים.
•    גויסו בעלי מקצוע מבין ההורים של התלמידים, וחולקו להם משימות לפי סוג העבודה ליום מעשים טובים שמטרתו לשפץ בבית הספר. יום זה קורה עד היום אחת לשנה.
•    הוקמו שולחנות תחת העצים שמאפשרים לילדים לשבת וליהנות מהטבע. גם שעת חינוך מתקיימת לפעמים בשולחנות אלה במקום בכיתה.
•    התחיל "פרויקט המעברים", פרויקט אשר מטרתו היא שכל כיתה תשאיר תוצר אומנתי משלה בבית הספר. לדוגמה פסיפס בנושא חינוכי מסוים.
•    הוקם " חדר שלווה" - חדר שמיועד להכיל ולתת מענה לנוער בסיכון בתחומי טיפול בדרמה, טיפול בציור, יצירה ואומנות. החדר מצויד ומעוצב בציוד יפה ונוח ומשרה אווירה מיוחדת ושקטה.
•    בוצעה חלוקת תפקידים בין המורים. כל מורה מונע כרכז ואחראי על תחום, למשל מודעות , פינות שונות וקישוט בית הספר בכלל.
•    המורה לאמנות יזמה עצמאית להכין פינות אמנות במקומות

שונים בבית הספר יחד עם תלמידים.
•    תחרות "הכיתה הכי יפה" שמטרתה לנקות את הכיתות, לשמור עליהן ולעצב אותן בצורה יפה עם החומרים הלימודיים השונים העלתה מוטיבציה אצל התלמידים.
•    הפרוייקטים הכלליים הוקדשו מידי פעם לנושאים משתנים, שכיוונו את התוצרים הסופיים: איכות סביבה , אינטרנט בטוח, זהירות בדרכים ....
אני מסיימת בזה שאני מדגישה , שאם יש את הרצון לשנות , אם אוהבים את המקום ומרגישים שייכים אליו, ואם יש אנשים שמוכנים לעבוד כדי לקדם, אפשר להשיג הכל ולהצליח וזה הוא סיפור ההצלחה של בית הספר שלנו : הרבה רצון, הרבה אהבה והרבה השקעה. היום אפשר לראות את השינוי העצום ואפשר להבין שיש אנשים שעבדו ותרמו הרבה מתוך תחושת שייכות כדי לשפר את המקום שהם הכי אוהבים ולעשותו טוב ויפה יותר. אתם יכולים לבוא ולראות את בית הספר הצנוע, הישן והגדול בצורה שונה. היום הוא יפה, מעוצב ונותן חום ואהבה. בזכות המנהל החדש שבא עם כל האנרגיה והרצון, ובזכות הראייה הסביבתית שהוא מאמין בה. בזכות המורים הטובים אשר היה להם את הצורך לשנות כדי להתחיל התחלה חדשה ולחוות הצלחות שונות. וההורים והאנשים הטובים של כפר מגד אל כרום, החשובים ביותר, אשר היו תמיד ערוכים לכל בקשה כדי לתת את הטוב ביותר לילדיהם ולבית הספר. אי אפשר לחכות לתקציבים שלא יגיעו, ואם יגיעו הם לא יספיקו. צריך לקחת את האחריות ולהגיד שאנחנו אחראים על החינוך שלנו ושיחד יד ביד נוכל להצליח ולהשיג את המטרה שאנחנו רוצים.

לחץ כאן כדי לראות את כל התמונות (בחלון חדש)