Perhaps even more than most cultural matters, child-rearing practices and beliefs reflect local conceptions of how the world is and how the child should be readied for living in it" (Jerome Bruner, 2000).

הטקסט המוצג מעלה של ג'רום ברונר שימש כהשראה בתכנון ובניהול המושב. מנהלות המושב שאלו ממנו את התובנה שלפיה ניתן ללמוד מהמחקר על דפוסי גידול הילדים בחברה על הנחות היסוד שביסודה של התרבות בה. בהתבסס על תובנה זו המושב הציע לראות בזירות חינוך מושא חשוב למחקר אתנוגרפי. זאת משום שמחקר אודותיהן מלמד על האופן שבו מובן העולם בתרבות הנחקרת ועל הדרכים שבהם היא מכשירה את מי שגדלות וגדלים בה לתפקד בו.

המושב נקרא "הורות מיטיבה וילדות ראויה" מתוך התייחסות למכנה המשותף לכל המחקרים שהוצגו בו - כולם דנים במרחבים שייצרו מבוגרים עבור ילדים כדי להיטיב עמם. ההרצאות עסקו ביחסי הגומלין בין בית הספר להורים בתהליכי המעבר לכיתה א' (ד"ר לורן אדרייך – מכללת לוינסקי, ד"ר דבי גולדן, אוניברסיטת חיפה), בתהליכי ההקמה של בתי ספר עצמאים בישראל (עמית רוטמן, דוקטורנטית בחוג למנהיגות ומדיניות באוניברסיטת חיפה), באתגרים המתודולוגיים, התיאורטיים והאתיים הקשורים בהשמעת קולם של הילדים בפעילויות מאורגנות עבורם (הדס נצר דגן, דוקטורנטית בחוג למנהיגות ומדיניות באוניברסיטת חיפה) ובמחקר אתנוגרפי בזירות חינוך שאינן ממוסדות – המקרה של משפחות מטיילות בהודו (חן יערי, דוקטורנטית בחוג למנהיגות ומדיניות באוניברסיטת חיפה). בעקבות המקרים השונים שהוצגו בהרצאות הוצג פייפר מסכם על ידי ד"ר דבי גולדן והדס נצר דגן, שבחן את מאפייניו של המחקר האתנוגרפי בזירות חינוך ודן במקומה של האנתרופולוגיה של החינוך באנתרופולוגיה בישראל ומחוץ לה.

המושב הסתיים עם עניין מפורש להמשיך ולקדם את העיסוק באנתרופולוגיה של החינוך במסגרת האגודה האנתרופולוגית ועם סקרנות לקראת עתידה של עשייה זו.

לצפייה בתמונות נוספות מהאירוע לחץ כאן (בחלון חדש)