מילים ותמונות ממפגש המגמה שנערך ב-20.1.16 לכבוד ספרה של פרופ' תמר כתריאל

נשלח 9 בפבר׳ 2016, 3:06 על ידי Nakhi Mishol Shauli   [ עודכן 9 בפבר׳ 2016, 3:10 על ידי Gil Glick Shimony ]
בצהרי יום רביעי ב-20.1 התכנסנו חברי המגמה- סטודנטיות, סטודנטים וסגל, על מנת להמשיך במסורת שהחלה בשנה שעברה ובה מוקדש המפגש לחגיגה והרצאות סביב הוצאת ספר של מרצה במגמה.

כפי שציינה ראש המגמה, ד"ר דבי גולדן, פרופ' תמר כתריאל היא זו שיזמה את הרעיון לכבוד הוצאת ספר מאת קלרה סבג וליאת ביברמן שלו בשנה שעברה, והנה כבר השנה נסוב המפגש סביב הספר אותו ערכה במשותף עם אנה רידינג, על זיכרונות תרבותיים של מאבקים לא אלימים Cultural memories of non-violent struggles .

לאחר התכנסות וטעימה מדברי המאכל והכיבוד שנתן החוג למנהיגות ומדיניות בחינוך והוסיפו הנוכחים, עלו הדוברים. בדברי הפתיחה הציגה דבי את הספר וציינה את ייחודו בתחום הזיכרון התרבותי בכך שהוא אינו מתמקד בזיכרון של אירועים אלימים ו/או טראומטיים. לאחר דבריה, הוצג הסרט הקצר: "נאשוויל: היינו לוחמים" (חלק מתוך סדרה A Force more Powerful, זיהוי בספריה DVD-2376) שעסק בזיכרון המאבק הלא אלים של שחורים לביטול ההפרדה הגזעית בעיר נאשוויל בשנות ה-60 של המאה הקודמת.

לאחר הסרט הציג ד"ר איימן אגבריה תגובה ומחשבות שעלו בו למקרא הספר והעיסוק בנושא המאבק הלא אלים. הוא הביע הערכה רבה להצלחה של העורכות לאסוף לספרן חקרי מקרה שונים מרחבי העולם ולקשור אותם בתמה משותפת. הוא הדגיש את החשיבות בכך שהספר עוסק באופן בו זוכרים את מה שקרה, ולא במה שקרה, שזהו מחקר היסטורי שכבודו במקומו מונח. הסרט שהוצג וניתוחו במרכז, לא המאבק עצמו. מה הובלט בסרט? מה שוכתב? מה נמחק מהסרט? באופן דומה, תוך הדגשת הזיכרון כמעשה חינוך, ציין איימן כי הספר עצמו מהווה "Counter Knowledge, Counter Memory". זיכרון מאבק לא אלים כחינוך ואקטיביזם.

לאחר דבריו של איימן הרחיבה תמר על הקשר לחינוך ודיברה על תנועות חברתיות כיצרניות ומפיקות ידע. היא תיארה את זיכרון המאבק הלא אלים כתופעה המתאפשרת ומתחזקת כתוצאה מהגלובליזציה. גנדי היה בקשר עם טולסטוי ועם אינטלקטואלים נוספים בעולם. השחורים בנאשוויל השתמשו בזיכרון המאבק של גנדי. הפלסטינים בבילעין משתמשים בזיכרון מאבק השחורים בארה"ב ובזיכרון המאבק של גנדי. בהמשך הדברים חשפה תמר לראשונה פרטים על מחקר שערכה בקיץ 2015 בבריטניה, שהתמקד בזיכרון מלחמת העולם הראשונה ובארגון Peace Pledge Union, המנסה לחנך לזיכרון המסרבים להתגייס ברחבי העולם בניגוד למגמה בבריטניה להדחיק את קיומם, ולקדם תפיסה שלהם כגיבורים הראויים לכבוד.

לאחר דבריה של תמר ניתן מקום לתגובות ושאלות שבמסגרתן הורחב הדיון על הספר כמחזק את המאבקים הלא-אלימים בכך שהוא מביא את זיכרונם לזירות חדשות, על סרטים שמתעדים או עוסקים בזיכרון וחוויה של מחאה חברתית ועל התפיסה ההיסטורית לפיה ההווה משתמש בזיכרון העבר אך גם יוצר אותו מתוך הקשרי ההווה.

לצפיה בתמונות מהאירוע

סיכם: נחי משעול, סטודנט לתואר שני במגמה