סיור סטודנטים מהמגמה לחינוך, חברה ותרבות 25.02.2015

נשלח 28 ביולי 2015, 0:28 על ידי Gil Glick Shimony   [ עודכן 15 בנוב׳ 2015, 4:31 ]

ב-25.2.15 יצאנו, סטודנטים בשנה השנייה ללימודיהם בתואר שני באוניברסיטת חיפה במגמה לחינוך, חברה ותרבות לסיור לימודי. הסיור התקיים בחופשה שבין סמסטר א' לסמסטר ב' במסגרת הקורס "חינוך בלתי-פורמאלי: מתיאוריה למעשה" המועבר על ידי גברת ורדה גיל.
במבט מקרוב הסתכלנו על עבודה עם בני נוער ביישובים שונים, מתרבויות שונות ודרך פרויקטים מגוונים, כאשר הקו המשותף אשר מחבר בין כולם הוא "השוליים".
אפשר לקרוא להם "נוער בסיכון", "נוער שוליים", "נוער בפריפריה החברתית- כלכלית" או "נוער נושר", אך מה שראינו בביקורינו בשלושה מקומות שונים הוא שנוער זה יכול להיות במקום אחר, במצב שונה ובמעמד יותר טוב אם רק תינתן לו ההזדמנות להיות אהוב, מוכל, מחובק ואקטיבי ברמת היכולת שלו.
בני נוער שזכו להימצא בקרבתם של אנשים אידיאולוגיים, אנשים טובים שמאמינים בחשיבות הצדק החברתי ושרואים את עיקר העניין: האדם שיושב בתוך כל נער ונערה. האדם שמגיע לו לחיות בנסיבות טובות יותר, ושיכול, כן יכול, להיות אדם טוב כמו שאר האנשים בחברה אם רק תינתן לו ההזדמנות.
 מנאל בתערוכה של פאטמה שנאן-דרע

מנאל בתערוכה של פאטמה שנאן-דרע

פתחנו את הסיור בגלריה (בחלון חדש) לאומנות באום אל פאחם. במפגש עם מייסד הגלריה, מר סעיד אבו שקרא, שמענו כיצד הסיפור האישי מצמיח  תקווה לאחרים. ילדותו של אבו שקרא לא היתה קלה. אימו, שהתחתנה בגיל 12, לקחת איתה את הבובות שלה והחביאה אותם. רק כשנולד אחיו הבכור, וואליד (בחלון חדש), הרשתה לעצמה לחזור לילדות ועברה אותה מחדש יחד עם ילדה הקטן.  לכשנולדו האחים האחרים, ביניהם סעיד, הפך וואליד לדמות לחיקוי עבורם. עיסוקו באמנות פתח את הדלת עבורם וכולם מחוברים לאמנות בדרך זו או אחרת. סעיד עבד בעברו עם בני נוער בסיכון והיה אחראי על תופעות הפשיעה בארץ עד גיל 18  (קטינים) במשטרה. הוא ראה כיצד לפעמים ילד עושה מעשה נואש כדי שהוריו יבואו ויגידו לו "הופ‼ לאן הגעת?!". בעיניו ילד שעובר על החוק למעשה פורץ את גבולות המשפחה שלו. במסגרת עבודתו עם בני נוער ראה ילדים שפושעים בגלל תחושת ריקנות ושאף אחד לא מקשיב להם. בהרצאתו תיאר כיצד "ציידי נוער" מאתרים נוער במצוקה, באים אליהם בגישה אבהית, נותנים להם כסף ותשומת לב וכל זאת על מנת להפוך אותם לסוחרי סמים או לשדל אותם לזנות. כאשר אין אמון בילד או בנער, כאשר כל שהוא שומע זה "אתה תהיה עבריין כמו אבא שלך" – הם בסופו של דבר  מממשים את הנבואה שמגשימה את עצמה.

מייסד הגלריה, מר סעיד אבו-שקרא עם אביטל והאיא בסדנא לקרמיקה

מייסד הגלריה, מר סעיד אבו-שקרא עם אביטל והאיא בסדנא לקרמיקה

 המרצה, ורדה גיל, קובי, נאאל, ונאילה בתערוכתה של פאטמה שנאן דרע

המרצה, ורדה גיל, קובי, נאאל, ונאילה בתערוכתה (בחלון חדש) של פאטמה שנאן דרע 


כשסעיד סיים את עבודתו במשטרה הוא שם לו למטרה להפוך את הגלריה לאומנות למקום שמכיל את בני הנוער. 30 עד 40 אחוזים מהילדים שלומדים אומנות בגלריה לא משלמים כסף. הוא עושה להם הנחה או וויתור, אך כדי שלא לבייש אותם אומר להורים שלהם שלא להגיד להם שלא שילמו. הוא נותן אמון בנוער, מנחה אותם כיצד להתנהג במקום, מבקש מהם שלא לקלקל את עבודות האומנות בגלריה ולהחזיר חפצים שנשכחו על ידי מבקרים קודמים. בגלריה ראינו מקום חי ונושם שמצד אחד מכיל עבודות אומנות של מיטב האמנים והאמניות, ומצד שני משלב בעבודתו את הנוער דרך האמון שניתן בו. עוד ראינו את הארכיון שמתעד את סיפוריהם של 300 מזקני הכפר (כשחלק מהראיונות נעשו על ידי בני נוער) ואת הדרך בה הגלריה מספרת את סיפורו של ואדי ערה ותושביו. המוטו של סעיד הוא שאומנות היא כלי לשינוי חברתי. את השיחה איתו סיים מר אבו שקרא בסיפור העממי הסיני: לאיכר מסין היה דולר אחד בלבד. הוא קנה בחצי דולר לחם, ובחצי השני קנה פרחים. חזר הביתה ונתן  לאשתו ואמר לה "הלחם כדי לחיות והפרח כדי שיהיה בשביל מה לחיות". באמצעות הגלריה סעיד מביא את הפרח לעם שלו ולא מחכה למדינה שתיתן לו. בעיניו חשוב שלא לבזבז את האנרגיה בהפגנות  אלא בבניית התרבות מחדש.  
 

אביטל ומנאל על רקע ציוריו של כרים אבו שקרא (אחיינו של סעיד) בגלריה התחתונה

אביטל ומנאל על רקע ציוריו של כרים אבו שקרא (אחיינו של סעיד) בגלריה התחתונה

 

האיא צרצור זועבי

האיא צרצור זועבי

 
בפרדס חנה הגענו ל"מועדון אדיס (בחלון חדש)" - מועדון שהוקם על ידי הקהילה האתיופית לפני 15 שנה ומשרת היום את כל תושבי השכונה. ראינו מרכז קהילתי שהוקם מכלום, על ידי קבוצת פעילים שחשוב להם לחיות במקום של צדק חברתי. המרכז מהווה בית לנוער, בית שמקבל אותם כפי שהם, תומך בהם ופורש בפניהם מגוון של אפשרויות בתוכו, תוך הקפדה על אהבה, הכלה והעצמה. הילה לרנאו, מנהלת המועדון בעבר והיום מנחה את העובדות בו, פרשה את משנתה החינוכית. על רקע הספריה העשירה והמדפים המלאים במשחקי קופסא, כלי ציור, חומרים  למלאכת יד אמרה כי הילדים באים לא כדי לקרוא אלא כדי לשחק, אבל, "על הדרך", הם גם קוראים ואף משאילים ספרי קריאה הביתה. מדי פעם מתקיימת "שעת סיפור" – דבר שהם לא היו רגילים אליו בבית. הכלל המרכזי הוא שמותר לעשות הכול חוץ מלהפריע או להשחית דברים. הילה מאמינה בחינוך תהליכי ארוך טווח.
תקציב מועדון אדיס הוא 70 אלף שקל לשנה. והוא מכסה בעיקר את משכורות העובדות. אם כך כיצד מפעילים מועדון שמעוצב כל כך יפה, צבוע נהדר ומלא בציוד? רוב הציוד נתרם על ידי אנשים טובים, חלקו נאסף דרך אתר אגורה (בחלון חדש). העיצוב החדש של המועדון נעשה בעיקרו על ידי מתנדבים  בעזרת כספים שנתרמו על ידי מפעלים ואנשים פרטיים מהסביבה הקרובה. את תהליך השיפוץ ואת הצורך של אנשים להתנדב לסייע לאחרים תיאר עמיר שלהבת- מהנדס אלקטרוניקה מחברת "הרמוניק". עוד כשעבד באלביט התנסה בגיוס מתנדבים לשיפוץ בתים של אנשים נזקקים. עם המעבר לחברת הרמוניק התגייס למען שיפוץ המועדון שפועל במקלט של המועצה המקומית. לצורך כך גייס 30 מתנדבים שבמשך שבוע עסקו בשיפוץ המועדון. בתמונות מהשיפוץ ראינו כיצד הקירות נצבעו בצבעים  חיים, רצפת פרקט הונחה, ארונות חדשים נבנו ותקרה אקוסטית ומזגנים חדשים החליפו את הישנים. לדבריו בפרויקט חד פעמי של שיפוץ המתנדבים מקבלים סיפוק מידי ואושר. למתנדבים קבועים הסיפוק הוא יותר איטי ולטווח הארוך – ולפעמים קשה לתחזק מערך מתנדבים לאורך זמן. אך אלו שמתנדבים, מי לטווח קצר ומי לטווח הארוך, אומרים לעמיר "תודה על ההזדמנות שנתת לנו להתנדב". להרגשתו עיקר השינוי שחל אצלו וגם אצל אחרים הוא היכולת לראות דברים בפרופורציות. וכשקשה לו הוא יודע שיש כאלה שקשה להם עוד יותר.  

הסטודנטים בשיחה עם הילה לרנאו לאחר טעימות מהאוכל האתיופי שהוגש להם

הסטודנטים בשיחה עם הילה לרנאו לאחר טעימות מהאוכל האתיופי שהוגש להם

 

הילה לרנאו, עימאד, ואסרסו – פעילה במועדון

הילה לרנאו, עימאד, ואסרסו – פעילה במועדון

 

מאכלים אתיופיים הוכנו לקבוצה על ידי "מטעמי בנות אדיס" קבוצת נשים פעילה במועדון

מאכלים אתיופיים הוכנו לקבוצה על ידי "מטעמי בנות אדיס (בחלון חדש)" קבוצת נשים פעילה במועדון

  
את הסיור סיימנו במרכז הנוער (בחלון חדש) של טירת הכרמל. מרכז שמיוחד ביכולת של המנהלת והעובדים ליצור שותפויות עם אחרים, לאגם משאבים, ולגייס משאבים על ידי עובדים ששמו את האגו שלהם בצד והונחו בפעולותיהם רק על ידי ראיית טובתם של בני הנוער. העובדים במרכז שילבו את הצעירים, האמינו בהם, הדריכו אותם והעסיקו אותם בכבוד.
במתחם רחב ידיים, שהיה פעם בית ספר, יש חדר כושר, מגרש כדורסל וכדורגל, מרכז למידה ועוד. אך אנחנו נפגשנו עם גולת הכותרת: המיזם החברתי (בחלון חדש) "סומסום". יעל שוורץ, מנהלת המרכז, פרשה את משנתה החינוכית. "עלינו לתת לבני נוער שלושה דברים: מבוגר משמעותי. קבוצת שייכות. תחום עניין נורמטיבי".
ביולי 2007 בדק צוות המרכז  את האפשרות להקים עסק חברתי. "עסק חברתי" הוא עסק לכל דבר ועניין, וכמו כל  חברה מטרתו להרוויח כסף. הדרך למדוד את ההצלחה שלו היא על ידי מאזנים כספיים ודו"חות של רווח והפסד. ההבדל בין עסק "רגיל" ל"עסק חברתי" הוא בכך שהרווחים חוזרים לקהילה ולא לאדם הפרטי. "סומסום" הוא מיזם חברתי של אוכל,  אחד מבין 40 עסקים חברתיים בישראל. נפגשנו עם עדי- מנכ"ל  סומסום, תמר- מורה חיילת, ונתנאל- נער עובד בסומסום. כל נער או נערה שרוצים לעבוד בסומסום עוברים תהליך כמו כל עובד רגיל, ודרך התהליך הם לומדים כיצד להשתלב בעולם העבודה: ראיון, קורות חיים, שלבים של התנסות, שיבוץ במערכת העבודה ועמידה בכללים הנוקשים של הגעה בזמן, עבודה מלאה ונקיה וכדומה. אך בניגוד לעסק "רגיל" כל נער שמשתלב בסומסום חייב גם ללמוד. השיבוץ בעבודה מתחשב במערכת הלימודים ולא להיפך. בני הנוער שבפרויקט נשרו מבית הספר או נמצאים על הרצף וכמעט לא מגיעים לבית הספר ולכל אחד מהם עובדת סוציאלית שמלווה אותם.  נתנאל, הנער שנפגשנו אתו, סיפר שמשמרת עבודה מתחילה בשעה חמש וחצי בבוקר ויש לו שלוש משמרות לפחות בשבוע. מי שלא בא בבוקר בשעה חמש וחצי - העונש שלו השעיה מהעבודה למשך שבוע. לדבריו הוא בתוכנית כדי לפתח את עצמו ואת אפשרויותיו. לאחר שנתיים ב"סומסום" הוא  למד ש"הכול אפשרי והשמיים הם הגבול".
במשך יום הסיור, ובמפגש עם שלושה מרכזים שונים ומפוזרים גיאוגרפית ותרבותית, יצאנו עם כוחות מחודשים, בתחושה רעננה לעשייה והשפעה, ובעיקר חשנו שלמדנו דברים  חשובים על בני נוער, דרכי העבודה המגוונות איתם, האתגרים שפוגשים בדרך והאפשרויות היצירתיות של פתרונות ומיזמים שמהווים תקווה לשינוי למקום טוב יותר.
 

שיחה עם יעל במרכז הנוער

שיחה עם יעל במרכז הנוער

 

יעל שוורץ – מנהלת מרכז הנוער של טירת הכרמל

יעל שוורץ – מנהלת מרכז הנוער של טירת הכרמל


הסטודנטים שהשתתפו: אביטל יחיאלי, מנאל אבו ריא, האיא צרצור זועבי, נאילה הייב, עימאד גראיסי, נאאל עודה וקובי דנה.
כתבה: האיא צרצור זועבי
צילמו: האיא והסטודנטים המשתתפים